פרק ראשון מתוך השעה החלשה

ושוב גואה הים והבית מתנודד והיא נישאת עימו ועם ערמותיו, מפליגה משם לארץ אחרת, אולי לכוכב אחר. כשיבואו האנשים עם המשאית דירת השכנים תעמוד מרחפת באוויר, מעל חור פעור, וביתה שחמק כבר יהיה הרחק משם.

מסה

המוסך | גיליון 117

הירח פיזר חוטי כסף דקים בחצר המוזנחת ומעל לפחים ולחתולים ולסדקים בקירות וזרק כמה קורים אגביים גם על פניו

אבל מעל ההמולה שררה, כמו אקורד שבור, תחושה עיקשת שאותה אמת חדשה נהירה לה רק ברמה השטחית, וכי מתחת לפני השטח מוצפן מסר חיוני להצלתה

כל החופש הגדול היינו זרוקים ברחובות. אליושה, עידו ולפעמים גם הילל נגנו, ואני אספתי כסף. לפעמים ליוויתי אותם בשירה. בערב נגנו יחד בכל מיני פאבים

בלילה הפטישים נחים, המסמרים אינם ננעצים בבשר. הרכבת עוברת מחליקה על עורה כמו צמרמורת, כמו לחישה – מי הכי יפה

בְּלֵיל-מַאי שֶׁזָּרְחוּ בּוֹ שְׁנֵי יְרֵחִים | נפלוּ בְּלֵב-יַעַר שְׁלוֹשָׁה פָּרָשִׁים

בראשית התעופפתי. שנים או שעות, קשה לומר, כי הזמן בחוץ-גוף ארוך וגמיש, והתנועה מתרחשת באינספור עולמות מקבילים

בדף הערך אור-שלם באנציקלופדיה המקוונת, מופיע הצילום האיקוני של במת ההר בזריחת השמש